פיגועי הטרור של השנים האחרונות במזרח התיכון, אפריקה ובאירופה, המחישו כי

האיום על התעופה האזרחית (לרבות הרג המוני בטרמינלים), הוא מהחמורים שישנו וכי הסיכון אינו מוגבל עוד לאזורים המזוהים כ"אזורי טרור", אלא הפך גלובלי לחלוטין.

האטרקטיביות התקשורתית של פיגועי אוויר, ממשיכה להזין את המוטיבציה של ארגוני הטרור לפגוע בענף התעופה ולא במקרה: פיגוע אווירי מספק לתוקפים את כל מה שהם מחפשים - מספר נפגעים גבוה, פגיעה מוראלית וכלכלית והד תקשורתי .עולמי   

בטרנד זה החלו הארגונים הפלסטינים בסוף שנות השישים, אחריהם הופיע הטרור השיעי בהובלת חיזבאללה והאחרונים שנטלו חלק במתווה פיגועים זה היו ארגוני הג'האד העולמי – אל קאעידה ודאעש.

במסגרת התפתחות השיטות והטכניקות של ארגוני הטרור, אנו עדים לניצול מתמיד של מגבלות דפוסי האבטחה המקובלים כיום, בעיקר בתחומי בדיקת הנוסע וכבודת ידו, לרבות ה"איום הפנימי", איום הנשקף מעובדי מערכת להם יש הרשאת גישה לכלי הטייס וסביבתם.

רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת לענף התעופה האזרחית, נובעת משילוב של זמינות מגוון סוגי חומרי הנפץ (צבאיים, מסחריים, מאולתרים), הנמצאים כיום בהישג ידם של ארגוני הטרור הבינ"ל, המיומנות שנרכשה בשימוש בהם ומודעות ארגוני הטרור למגבלות שיטות הבדיקה הנוכחיות הנהוגות בשדות תעופה.

מסתבר ששורה ארוכה של פיגועי תעופה בהם נחדרו מערכי האבטחה בעולם, מובילים למסקנה עגומה ופשוטה – שבמקרים רבים בהם ניסו מחבלים לחדור את מערכי הביטחון המקובלים בשדות התעופה, הם הצליחו בכך.

מכאן, שעל פי הערכה אפשר להניח שפיגועי האוויר ימשיכו ככל הנראה להתקיים, שכן בצד השני ישנם מפגעים חושבים, יצירתיים ומסוכנים, שמודעים ליכולות האבטחה ומנסים כל הזמן לשכלל את פעילותם ההרסנית. זו מלחמת מוחות שיש להקדים אותה בחשיבה ובהערכות ולהיות תמיד צעד אחד לפחות לפני המפגעים.

​

ניתן היה לצפות שבעקבות הפיגועים הגדולים בתעופה העולמית, שאירעו לאחר הפלת מטוס "פן-אמריקן" בדצמבר 1988 מעל סקוטלנד וחטיפת ארבעת המטוסים האמריקאים שרוסקו מעל יעדים אזרחיים בארה"ב בספטמבר 2001, יחולו שינויים דרמטיים בדפוסי המוכנות של כל המדינות, להתמודדות עם איומי הטרור התעופתי. שינוי זה אכן התרחש הלכה למעשה ואולם בחלק משדות התעופה, למרות ההחמרה המתמשכת ברמת ובחומרת האיומים, אמצעי הביטחון ושיטות הבידוק המקובלות מפגרים שנות דור ויותר אחר האיומים.

לא  מדובר במערכי אבטחת התעופה המתקדמים והיעילים הקיימים ברבים ממדינות העולם, אלא לאותם עשרות רבות של שדות תעופה קטנים ואזוטריים, במקומות אקזוטיים שבאגן הים התיכון. ל"נמלי תעופה אזוריים מוניציפליים" אלה טסים המוני בית ישראל בחברות תעופה זרות ושם האבטחה עדיין "טיפשה", כאשר הפער בין האיום למענה אינו רק טכני – הוא תפיסתי. בעוד שבעולם הטרור מתקדם, האבטחה בשדות אלה נשארת מאחור - זוהי אשליית ביטחון התעופה.

סדרי אבטחה בלתי מספקים בנמלי תעופה אזוריים

בדיקות הנוסע וכבודת ידו

מאז ומתמיד נועדו תהליכי הבידוק הביטחוני על גופו של נוסע ובכבודת ידו, בעיקר לאיתור כלי נשק, כדי למנוע חטיפות מטוסים ופחות אם בכלל, לשם גילוי מטעני חבלה המיועדים לפיצוץ מטוס באוויר. כתוצאה מכך, השתרשה מתכונת בדיקה המסתמכת על שימוש בגלאי מתכות, המשולבים עם מכונות שיקוף קונבנציונליות (ללא יכולת גילוי אוטומטי של חומרי נפץ).

בדיקה זו שעדיין נהוגה במספר שדות תעופה קטנים, מותירה בעידן פיגועי ההתאבדות ופיצוץ מטוסים באוויר פער גדול, העלול להיות מנוצל להחדרת חומרי נפץ, מטעני חבלה ואף כלי נשק שאינם מתכתיים, או בעלי חתימה מתכתית נמוכה למטוס, הן על גוף הנוסע והן במטען היד הנלווה אליו.

נוסף על אלה, אפשרויות ההסלקה המגוונות (סוליות נעלים, גוף האדם כולל אזורים אינטימיים, שפורפרות של מוצרים, דפי נפץ בדפנות כפולות, מחשבים ומכשירי אלקטרוניקה וכו') וסוגי נשקים מיוחדים, שחלקם או כולם קרמיים ו"אל מתכתיים" הניתנים לפרוק והסלקה - מחייבים הפעלת מספר בלתי מבוטל של שיטות חיפוש ובדיקה מתקדמות, בסיוע סוגים שונים של אמצעיים טכניים, כדי לאפשר את גילוי האמל"ח ברמה סבירה של וודאות - דבר שאינו קיים בשדות האמורים.

הקושי ביישום אמצעי או שיטות בדיקה אלו נובע מכך, שככל שהבדיקה יעילה יותר, כך משך הזמן לביצועה או שיעור התראות השווא הנובעות ממנה, או מידת הפולשנות והפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות הנוסע גדולים יותר - דבר המצריך השקעת משאבי כ"א נרחבים, מהם מנסים מפעילי שדות תעופה אלה להימנע.

 

בודה המיועדת להישלח ל"בטן" המטוס

בדיקת כבודת הנוסעים המיועדת להטענה בתא המטען של מטוס, נועדה למנוע פיצוץ מטוס באוויר, באמצעות מטען חבלה שיוסלק בכבודה עצמה או בחפץ הנמצא בתוכה.

במהלך שנות ה-80 ניצלו ארגוני הטרור את  כבודת הנוסע הנשלחת לבטן המטוס באופן אינטנסיבי להחדרת חומרי נפץ למטוסים, במטרה לחולל פיצוץ בעת שהמטוס באוויר. ארגונים אלה פיתחו חומרי נפץ מתוחכמים, המוסלקים באופן שקשה לאתרם באמצעים קונבנציונליים.

כתוצאה מכך פותחה טכנולוגיה ושיטת סריקה ובדיקה מתקדמים לאיתור חומרי נפץ' המאפשרת גילוי אוטומטי של חומרים אלה. טכנולוגיה זו, ממוקמת בדרך כלל כחלק ממערך השיקוף הנמצא בין מסועי הכבודה, המוליכים את המזוודות לעבר "בטן" המטוס.

במדינות הרלוונטיות לא רק שלא קיים שימוש במכשור מתקדם ומשלים, אלא שהשיקוף הקונבנציונלי הוא זה שנמצא עדיין בשימוש, למרות המוגבלות שלו באיתור כל סוגי חומרי נפץ.

מהימנות מורשי גישה לאזורים מוגבלים – הסוס הטרויאני

אמין טרק היה אחד מחברי קבוצת מזימת הטרור אשר התכוונו לפוצץ מטוסים שהיו מיועדים לטוס לארה"ב בקיץ 2006. הוא עבד כאיש בטחון בעבור חברת ג'ט אייר ו- G4S  בשדה התעופה הית'רו. החוקרים טענו כי טרק בן ה-23 אשר למד ביוכימיה, מסר מידע לגבי נוהלי האבטחה בשדה התעופה ויעץ לגורמי טרור, כיצד ניתן להתגבר על אמצעי האבטחה.

בשנת 2011 עובד של חברת בריטיש אייר, ראג'יד קרים, נמצא אשם בתכנון פעילות טרור. הוא היה מומחה IT (מערכות מידע) אשר השתמש במקום עבודתו, על מנת לנסות ולסייע בהקמת תשתית למתקפה כנגד טיסות לארה"ב.

גם הפיגוע במטוס איירבאס הרוסי של חברת קוגלימאביה, שהמריא בפברואר 2016 ממצרים (שארם-א-שייח) לרוסיה (סנט פטרסבורג), הופל ע"פ הדעה הרווחת בקרב אנשי מקצוע, בסיוע עובדי שדה התעופה המקומי של שארם-א- שיח.

בפברואר 2016 נחשף סרטון, בו נראים עובדים בנמל התעופה של מוגדישו, מוסרים מחשב שבו הוסלק מטען חבלה למחבל מתאבד, אשר פוצץ את מטען הנפץ במהלך טיסת חב' AIRLINES DAALLO ורק בשל הפעלה מוקדמת מדי של מטען החבלה בגובה נמוך יחסית, לא גרם לפיצוץ המטוס כולו.

בנובמבר 2015 בעקבות מתקפת הטרור בפאריז, נודע כי 70 עובדים המורשים בגישה לאזורים מוגבלים ביטחונית בשדות התעופה של פריז, מופיעים ברשימות חשודים בפעילות טרור או קשר לפעילי טרור, בעיקר בשל סיבות של ראדיקליות.

סכומו של דבר ה"איום הפנימי" הינו נקודת תורפה משמעותית. בהתחשב ביכולות של עובד המורשה בגישה לאזורים מוגבלים, די בעובד רדיקאלי אחד, כדי לעקוף את כל מערך האבטחה ולסייע בהחדרת חומרים אסורים לאזורים מוגבלים.

 

גם עם יעברו כל עובדי שדות התעופה בדיקת רקע ביטחונית מסוימת, הרי שהגדילה וההתרחבות של אנשים וקבוצות קטנות של קיצונים שהתפתחו מבית, שחלקם התחילו כעובדים פשוטים בשדות התעופה, מגבילה את האפקטיביות של בדיקת הרקע הביטחוני תעסוקתי של עובדים אלה.

לא זו אף זו, ביצוען של בדיקות ביטחונית לקראת/בטרם העסקה, לרבות בדיקות חוזרות במהלך העסקה נתקלות במגבלות משפטיות, אתיות ומעשיות, המקשות על ביצוען וכיום אין למעשה כל תקן המגדיר את מדדי בדיקות הרקע, איכותם ותכיפותם הנדרשים מעובד חדש או וותיק המועסק באזורים ה"סטריליים" של שדות התעופה. תופעה זו (האיום הפנימי) קיימת אומנם גם בשדות התעופה הגדולים ואולם היא מתאפשרת ביתר שאת בשדות נידחים אליהן מכוון המאמר.  

התמודדות אל מול המצב הקיים

רמת איום כה נרחבת (מגה טרור) לתעופה האזרחית ולמדינות, מחייבת איחוד מאמצים, שילוב כוחות וגיבוש אסטרטגיה בין מדינתית למלחמה בסוג זה של טרור. הסיכונים העקרים הינם: מניעת ריסוק מטוס מעל יעד אסטרטגי של מדינה, ומניעת פיצוץ מטוס נוסעים באוויר על נוסעיו.

ישנן מספר מדינות (ארה"ב, רב מדינות אירופה, ישראל, רוסיה, בריטניה, קנדה וכו'), המנסות להתמודד עם רמת האיום הגבוהה, באמצעות ביקורות ופיקוח במדינות מוצא הטיסה לשטחן והן אינן מסתפקות בעמידה מינימאלית של אותן המדינות בדרישות אמנת שיקגו.

מכיוון שכך, אנו עדים בשדות התעופה הגדולים בלבד, להיווצרותם של תהליכי פיקוח המתבצעים ע"י מדינות, במטרה להעריך את יעילות אמצעי האבטחה הננקטים בשדות תעופה מהם יוצאות טיסות לשטחן. פעילות זו נועדה לבחון את רמת האיום והסיכון הנשקפים בכל אחד משדות תעופה אלה לכלי טייס הממריאים למרחבם האווירי, לאתר בהם פערי אבטחה ובמידת הצורך להנחות לגשר על פני פערים אלה. כאמור, פעילות זו דרך כלל שאינה מתקיימת בשדות התעופה הקטנים.

סיכום

אמצעי הביטחון ושיטות הבידוק המקובלות בשדות התעופה הקטנים, אליהם נוהרים אלפי תיירים ישראלים מדי שנה, מפגרים שנות דור ויותר אחר האיומים. במקומות אלה קיימת תחושה שהמערכת מוגנת וקיימת תקווה שהפיגועים יפסחו עליהם. ואולם, תקווה אינה אסטרטגיה - זוהי אשליית ביטחון התעופה במלוא הדרה והבחירה בידנו.

אשר על כן וכדי למנוע אסון רב נפגעים בתיירים ישראליים הטסים ל/מ שדות תעופה אלה, מתבקשת מסקנה אחת פשוטה ויחידה: אכיפת תקני האבטחה הבינלאומיים הנהוגים בשדות התעופה הגדולים, גם בשדות הקטנים האזוריים - אכיפה שבאחריותה הביצועית של ממשלת ישראל.

 

 

סוף