אבטחת התעופה הישראלית בחו"ל

 

מזה עשרות שנים השב"כ אחראי להנחיה המקצועית אבטחתית של כל חברות התעופה הישראליות בארץ ובחו"ל, וזאת באמצעות אגף הביטחון של חברת אל על. לפעילות לא טבעית זו, שלפיה החברות ארקיע וישראייר מקבלות את שירותי האבטחה שלהן מחברת אל על שמתחרה בהן עסקית, אין מקבילה בכל רחבי העולם. צורת אבטחה זו נכפתה על אל על ועל שירות הביטחון הכללי בתחילת שנות השבעים כאילוץ, נוכח גל הפיגועים שפקד את ענף התעופה הישראלית אותה עת.

בצד כל אלה גברה גם ההכרה שהפעלת אבטחה על היבטיה השונים בחו"ל היא מהפעילויות השלטוניות הרגישות ביותר המבוצעות בהנחיית מדינת ישראל והעקרונות הבסיסיים ביותר של ממשל תקין מחייבים שפעילות כזו תבוצע במלואה, על כל מרכיביה, על ידי גורם ממלכתי. על פי השקפת עולמי, לא ייתכן שחלקים משמעותיים ורגישים מפעילות כה רגישה, יתנהלו על ידי חברה ציבורית פרטית כמו אל על.

​לאור כל אלה ועוד, הנחה שר התחבורה ב-2010 לקיים עבודת מטה בין משרדית, שמטרתה הייתה לבחון חלופות ארגוניות לביצוע אבטחת התעופה הישראלית בחו"ל. בעבודת המטה נטלו חלק נציגי שב"כ, משרד התחבורה, משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד החוץ, נציבות שירות המדינה, משרד המשפטים, ביטחון אל על, ארקיע וישראייר.

מסקנות הוועדה הוגשו באוקטובר אותה שנה לשר התחבורה. ההמלצה העיקרית שלה הייתה להקים רשות ממלכתית לאבטחה כיחידת סמך במשרד התחבורה, שתפעל בכל תחומי ביטחון התעופה בארץ ובחו"ל. המלצה זו הייתה היעילה ביותר מההיבט הכלכלי והתפעולי מבין כל החלופות שנבחנו. היא הייתה גם הנכונה ביותר מבחינת המִנהל הציבורי התקין של משרדי הממשלה והגופים הממלכתיים המעורבים במימון ובהנחיה המקצועית.

ב-2011 נדונה הסוגיה אצל ראש הממשלה, ואולם עקב התנגדות נמרצת של האוצר, המלצת הוועדה לא התקבלה והמצב התפעולי הבעייתי המשיך להתקיים.

בנובמבר 2013 קמה ועדה נוספת לנושא זה, בראשות היועצת המשפטית של משרד התחבורה. הוועדה דנה בנושא, לרבות בצורך לתת מענה לצרכים המתפתחים לקראת כניסת הסכם "השמיים הפתוחים". הסכם זה נועד להביא לחופש יתר של התעופה האזרחית בין ישראל למדינות האיחוד האירופי, להגדיל משמעותית את היקף חברות התעופה הזרות הטסות לישראל ולהוזיל את מחיר כרטיסי הטיסה עקב התחרות העסקית שתגבר. הוועדה לא סיימה את עבודתה, בין היתר מאחר שברקע הדברים עמדו ניגודי עניינים ומניעים סותרים של הגופים המרכזיים המעורבים.

בסופו של דבר הוקמה עוד ועדה בין משרדית נרחבת שלישית, בראשותו של ראש מטה הלוט"ר. הוועדה הגיעה למסקנות שונות מאלה שהוסקו בוועדות הקודמות ועיקרן: השארת האחריות לאבטחת התעופה הישראלית בחו"ל בידי אגף הביטחון בחברת אל על, תוך כדי ביצוע שינויים ארגוניים משמעותיים בתוך האגף וביחסי הגומלין שבין האגף לשב"כ, למשרד האוצר ולחברות התעופה. סברתי שזו החלטה שגוייה שנולדה עקב מסע אילוצים ולחצים – הייתי משוכנע שלא ניתן "להחזיק את החבל בשני קצותיו".

בצד הרצון להסדיר את סוגיית ביטחון התעופה האזרחית הישראלית, עלתה גם שאלת ביטחונן של טיסות חברות תעופה זרות גדושות ישראלים הטסות ארצה. טיסות אלה, הגם שהיו מפתות עבור מפגעים פוטנציאליים והיקף הנוסעים בהן היה גדול לאין שעור מאלה שטסו בחברות הישראליות, לא קיבלו את רמת האבטחה הנדרשת מחברות ישראליות. יחד עם זאת כיום, בעידן מערך הבידוק הטכנולוגי המתקדם ברוב שדות התעופה בעולם, המבוסס על גילוי אוטומטי של חומרי נפץ, הפער הזה בין שני מגזרי התעופה, הישראלית והזרה, צומצם.