10.5.26

​

שוק של מיליארדים - ישראל מחמיצה פיתוח מענים ל"טרור על"

​

בעוד שישראל משקיעה מיליארדים בהגנה מפני איומי טרור מסורתיים, היא מתעלמת משורה של פגיעות חבלה אפשריות, במתווים בלתי שגרתיים, שעלולים לשבש את מהלך החיים התקין במדינה. ההיסטוריה מלמדת שאירועי טרור משמעותיים, אינם מתרחשים בחלל ריק. הם פושטים ולובשים צורה בהתאם למציאות הגיאופוליטית, בעיקר במדינות המעורבות בסכסוכים פנים מדינתיים ובינ"ל - ישראל היא כמובן אחת מהן. ישראל, כמו גם מדינות אחרות, נדרשת להתאים את עצמה ולהגיב לאיומים המשתנים (מקצתם מוכרים, אחרים כמעט שלא מדוברים), שיכולים להפוך לסיכונים אסטרטגיים של ממש ולהשפיע על ביטחונה של המדינה ועל חוסנה הלאומי.

 

בחינה העלתה שקיימים שישה סיכונים מג'ורים המכונים "טרור על" (עתירי נפגעים), שמדירים שינה מעיני מומחי הביטחון למיניהם והם נחשבים כנקודות תורפה לאומיות. סיכונים אלה, שרצוי לא לפרטם מסיבות מתבקשות, יכולים לקבל מענה אפקטיבי בסיועם של טכנולוגיות מתקדמות פרואקטיביות - אין פתרונות קסם. הניסיון המבצעי הייחודי בתחום המאבק בטרור, הידע שנצבר והיכולות הטכנולוגיות הקיימות בישראל - כל אלה יכולים להוות עמדת זינוק לפיתוח פתרונות משמעותיים במרחבי סיכון קריטיים אלה ולהקמת שוק גלובלי של מיליארדים.

 

איומים אלה אינם תאורטיים בלבד - העולם וישראל בתוכו, כבר חוו אותם הלכה למעשה. כך למשל פיגועי התעופה ב 2001 בארה"ב – שם נהרגו כ 3000 אזרחים, פיגוע הרכבות במדריד ב 2004 - שם נהרגו כ 200 בני אדם, פיצוץ הרכבות ואוטובוס ביולי 2005 בלונדון – שם נהרגו כ 52 אנשים, הפיגוע בתחנת הרכבת בבולוניה – שם נהרגו כ 85 מקומיים ופיגועי האוטובוסים בישראל בין השנים 2002 – 2007במהלכם נהרגו מאות ישראלים.

 

על מנת לסבר את האוזן ולהמחיש את מורכבות ההתמודדות עם אחד האיומים מתוך השישה (המוכר בציבוריות הישראלית מזה שנים), אביא כאן את סוגיית ביטחון ענף התחבורה הציבורית - מפגע בודד נזק עצום. בשנות ה 90 החלו לפקוד את המדינה פיגועי תופת חמורים מצד פלסטיניים מתאבדים, שפגעו באוטובוסי התחבורה הציבורית. הבעיה המרכזית הייתה והינה שלפיגוע באוטובוס נדרש מפגע בודד אחד בלבד כדי לגרום לאסון המוני. הצורך המבצעי לפתרון הבעיה מתמקד באיתור מרחוק של מפגע הנושא חומר נפץ, ברמה סבירה של ודאות, עוד טרם עלה לכלי ההסעה הציבורי. עד כה לא קיים מענה כלשהו לבעיה זו, הגם שחשיבות הנושא ותמימות הדעים הינה שה"איומים" בתחום הם ממשיים ומחייבים פעילות מעשית.

 

ההשלכות הכלכליות ההרסניות של עשרות הפיגועים בתחבורה הציבורית על המשק הישראלי בין השנים 2002-2007, נאמדות בעשרות מיליארדי שקלים. בנוסף לאמון הציבור במערכת התחבורה הציבורית שנפגע וירידה דרסטית בהיקף המשתמשים, תוך יצירת עומסים כבדים על תשתיות חלופיות.

 

ששת האתגרים שעל הפרק, מייצגים את ליבת האיומים והפערים המשמעותיים ביותר לביטחון המונים. לגבי כל אחד מהם קיים צורך מבצעי ברור ודרישה ישראלית ובינ"ל לפתרונות חדשניים אפשריים. פערים אלה אינם רק אתגרים בעלמה, אלא גם הזדמנויות כלכליות ליזמי סטארט-אפים ישראלים.

 

בקרב הציבור בישראל קיימת תחושת שווא, שהמערכות המרכזיות מוגנות דיים וקיימת תקווה שפגיעה בם לא תארע. ואולם, תקווה היא אינה תכנית עבודה - זוהי אשליית ביטחון במלא הדרה. מדובר ב"פרצה הקוראת לגנב" וקיים פער בין תחושת הביטחון שהציבור חש בה, לבין המציאות האבטחתית הכל כך בעייתית. נדרש עם כן פיתוח פתרונות לאיומי טרור אלה וזו החלטה לאומית, אף כי בהחלט יש גם מקום ליוזמות פרטיות. השלמת פיתוח המענים ויישומם ברמת השטח, כרוכה אומנם בעלות מסוימת, ואולם ללא צעדים בכיוון, המחיר עלול להיות גבוהה יותר.

 

מכיוון שאין היום גוף ממשלתי המרכז את המאמץ בתחום, על גופי הביטחון הרלוונטיים (שב"כ, צה"ל, משטרת ישראל) המשמשים כ"מנחים מקצועיים" ע"פ חוק, לפנות לקהילת המפתחים, החוקרים, חברות הסטארט-אפ והיזמים למיניהם, לקחת חלק בעיצוב פתרונות כאמור. ובשולי הדברים - הממשלה נקראת להקים גוף לאומי שירכז את תחום המאבק ב"טרור על", אחרת נמצא עצמנו מגיבים לאסון הבא במקום למנוע אותו.

 

כותב הדברים:דני (שליין) שנער

לשעבר, מנהל אגף הביטחון, החרום והסייבר במשרד התחבורה