אשליית ביטחון התעופה
לאור איומי הטרור העכשוויים
רקע כללי
פיגועי הטרור של השנים האחרונות במזרח התיכון, אפריקה ובאירופה, הבהירו כי האיום על התעופה האזרחית, הינו אחד החמורים שישנו וכי הסיכון אינו מוגבל לאזורים הידועים כאזורי טרור מובהקים.
האטרקטיביות והתהודה התקשורתית של פיגועי האוויר, ימשיכו ככל הנראה להוביל את רצון המפגעים לבצע פיגועי תעופה גם בעתיד הנראה לעין ותמיד ימצאו מפגעים חושבים, יצירתיים ומסוכנים, המודעים ליכולות האבטחה ומגבלותיה.
במגמה זו החלו הארגונים הפלסטינים בסוף שנות השישים, אחריהם הגיע הטרור השיעי בהובלת חיזבאללה והאחרונים שנטלו חלק במתווה פיגועים זה היו ארגוני הג'האד העולמי – אל קאעידה ודאעש.
ניסיון הפיגוע התעופתי האחרון שדווח, סוכל באוסטרליה בשנת 2018 (דאעש) וכוון לעבר מטוס חברת התעופה "איתיחאד", שאמור היה להתפוצץ על אדמת אוסטרליה. מטען החבלה שתוכנן להפיל את המטוס הוסלק בתוך מטחנת בשר, שהגיעה לאוסטרליה באמצעות נוסע משוטה.
למרות הצלחה סיכולית זו, מסתבר ששורה ארוכה של פיגועי תעופה שצלחו, מובילים למסקנה עגומה - שבכל המקרים בהם ניסו מחבלים לחדור את מערכי האבטחה בשדות התעופה, הם הצליחו בכך.
מאמר זה מבהיר מדוע אני עדיין סבור כי מערכי אבטחת התעופה בעולם הינם עדיין חדירים למפגעים פוטנצאליים.
האיום הפנימי
סוגיית הבידוק הביטחוני בנוסע הטס, בכבודת ידו ובמטענו האישי, מטופלים ברוב שדות התעופה של מדינות העולם המודרני בצורה משביעה רצון, בעיקר הודות לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות לאיתור אמל"ח.
בצד האמור, עולה וצף איום דומיננטי עתיק יומין, הלא הוא האיום הפנימי INSIDER)), קרי - זה הנשקף לטיסות מצד עובדי מערכת, שלהם הרשאת גישה לאזורים מוגבלים בשדה התעופה, לכלי הטייס ולסביבתם.
אמין טרק היה אחד מחברי קבוצת מזימת הטרור אשר התכוונו לפוצץ מטוסים שהיו מיועדים לטוס לארה"ב בקיץ 2006. הוא עבד כאיש בטחון בעבור חברת ג'ט אייר ו- G4S בשדה התעופה הית'רו. החוקרים טענו כי טרק בן ה-23, מסר מידע לגבי נוהלי האבטחה בשדה התעופה ויעץ לגורמי טרור, כיצד ניתן להתגבר עליהם.
בשנת 2011 עובד של חברת בריטיש אייר, ראג'יד קרים, נמצא אשם בתכנון פעילות טרור. הוא היה מומחה IT (מערכות מידע) אשר השתמש במקום עבודתו, על מנת לנסות ולסייע בהקמת תשתית למתקפת טרור כנגד טיסות לארה"ב.
גם הפיגוע במטוס איירבאס הרוסי של חברת קוגלימאביה, שהמריא בפברואר 2016 ממצרים (שארם-א-שייח) לרוסיה (סנט פטרסבורג), הופל ע"פ הדעה הרווחת בקרב אנשי מקצוע, בסיוע עובד שדה התעופה המקומי של שארם א שיח.
בפברואר 2016 נחשף סרטון, בו נראים עובדים בנמל התעופה של מוגדישו, מוסרים מחשב שבו הוסלק מטען חבלה למחבל מתאבד, אשר פוצץ את מטען הנפץ במהלך טיסת חב' AIRLINES DAALLO. רק בשל הפעלה מוקדמת מדי של מטען החבלה בגובה נמוך יחסית, לא נגרם פיצוץ של המטוס כולו.
בנובמבר 2015 בעקבות מתקפת הטרור בפאריז, נודע כי 70 עובדים המורשים בגישה לאזורים מוגבלים ביטחונית בשדות התעופה של פריז, מופיעים ברשימות חשודים בפעילות טרור או קשר לפעילי טרור, בעיקר בשל סיבות של ראדיקליות.
ניתן בהחלט לומר שקיימת מגמה של ארגוני הטרור למיניהם, להסתייע לשם ביצוע פיגוע, בתשתית האנושית האוהדת אותם, המועסקת בשדות התעופה. בהתחשב ביכולות של עובד, המורשה בגישה לאזורים מוגבלים, להגיע למקומות רגישים, עולה בחומרתה סכנת החדרת חומרים אסורים למטוס.
גם עם יעברו כל עובדי שדות התעופה בדיקת רקע ביטחונית מסוימת, הרי שהגדילה וההתרחבות של אנשים וקבוצות קטנות של קיצונים שהתפתחו מבית, תגביל את האפקטיביות של בדיקת הרקע של עובדים אלה.
לא זו אף זו, ביצוען של בדיקות ביטחונית לקראת/בטרם העסקה, לרבות בדיקות חוזרות במהלך העסקה נתקלות במגבלות משפטיות, אתיות ומעשיות, המקשות על ביצוען. כיום אין למעשה כל תקן המגדיר את מדדי בדיקות הרקע, איכותם ותכיפותם הנדרשים מעובד חדש או וותיק המועסק באזורים ה"סטריליים" של שדות התעופה.
רמת הסיכון הגבוהה מגורמים אלה, מקבלת משנה תוקף בעיקר לנוכח זמינות מגוון סוגי חומרי הנפץ (צבאי, מסחרי, מאולתר), הנמצאים כיום בהישג ידם של ארגוני הטרור הבינ"ל, המיומנות שנרכשה בשימוש בם ומודעותם למגבלות שיטות הבדיקה הנוכחיות הנהוגות בשדות תעופה.
דלת תא הטייס
בצד האיום הפנימי, אני מבקש להצביע על פרצת אבטחה נוספת, הנובעת עקב התקנת דלתות משוריינות לתא הטייסים, הנהוגה כיום בכל חברות התעופה, בעקבות כניסת נספח 6 של אמנת שיקגו לתוקף.
אין ספק שהנחייה זו יצרה שיפור משמעותי ביותר ביחס לביטחון הטיסה, עם זאת, דלת זו נפתחת במהלך הטיסות מספר רב של פעמים למטרות שרות, דבר המאפשר למחבל פוטנציאלי להתפרץ לתוך תא הטייסים.
להערכתי חובה לקבוע תקן שיעגן את חובת התקנת שתי דלתות, האחת משוריינת ע"פ דרישות נספח 6 לאמנה ודלת נוספת קלה יותר, שמטרתה למנוע ניצול פתיחת הדלת העיקרית, כדי להתפרץ לתא הטייס. יישום של מחסום משני זה, נוסף על הדלת העיקרית, יוכל לצמצם באופן משמעותי את הסיכון מפני התפרצות מחבלים לתא הטייס לשם השתלטות על המטוס.
בדיקות ביטחון בכבודה המיועדת להישלח ל"בטן" המטוס
בדיקת כבודת הנוסעים המיועדת להטענה בתא המטען של מטוס, נועדה למנוע פיצוץ מטוס באוויר, באמצעות מטען חבלה שיוסלק בכבודה עצמה או בחפץ הנמצא בתוכה.
במהלך שנות ה-80 ניצלו ארגוני הטרור את כבודת הנוסע הנשלחת לבטן המטוס באופן אינטנסיבי להחדרת חומרי נפץ למטוסים, במטרה לחולל פיצוץ בעת שהמטוס באוויר. ארגונים אלה פיתחו חומרי נפץ מתוחכמים, המוסלקים באופן שקשה לאתרם באמצעים קונבנציונליים.
כתוצאה מכך פותחה טכנולוגיה ושיטת סריקה ובדיקה מתקדמים לאיתור חומרי נפץ' המאפשרת גילוי אוטומטי של חומרים אלה. טכנולוגיה זו, ממוקמת בדרך כלל כחלק ממערך השיקוף הנמצא בין מסועי הכבודה, המוליכים את המזוודות לעבר "בטן" המטוס.
יחד עם זאת יכולות האיתור של המכשור החדש מוגבלות אף הן ביכולתם לגילוי חומרי נפץ בתצורות מסוימות ומשום כך נדרש מכשור משלים אחר נוסף, שלא תמיד קיים.
במדינות רבות לא רק שלא קיים שימוש במכשור מתקדם זה, אלא שהשיקוף הקונבנציונלי הוא זה שנמצא עדיין בשימוש, למרות המוגבלות שלו באיתור כל סוגי חומרי נפץ.
הטסת מטען מסחרי במטוסי נוסעים
הסלקת חומר נפץ ו/או חומר דליק שאינו ניתן לאיתור במטען מסחרי המוטס במטוסי נוסעים, אינו איום חדש בתעופה האזרחית. כבר בטיסת סוויסאייר 330 בשנת 1970 מציריך לתל אביב, התפוצץ מטען שהוטמן ב"בטן" המטוס בחלוף 9 דקות מרגע ההמראה. הצוות ניסה לסובב את המטוס ולבצע נחיתה בציריך אולם לא הצליח והמטוס התרסק. המטען הוטמן ע"י מחבל פלשתינאי בתוך חבילה ממוענת לכתובת ישראלית וכל 47 הנוסעים שהיו במטוס נהרגו. באותו יום ארע אירוע דומה מבחינת סוג המטען, כאשר חבילה ממוענת לכתובת ישראלית התפוצצה לאחר המראה מפרנקפורט. הפעם המטוס הצליח לנחות.
הטסת מטען מסחרי המוטס במטוסי נוסעים, הינה בעייתית במיוחד, משום ששיטות השיקוף המבוצעות כיום לנוסע ולכבודתו, אינן נדרשות לשם ביצוע הבדיקה במטען מסחרי המוטען לטיסות עם נוסעים והמשמעות הנובעת מכך זועקת לשמיים.
לשם המחשת האיום נציג את הכישלון בזיהוי מטען החבלה במטוס UPS ב - 29 באוקטובר 2010, שהבהיר כבר אז שמטען מסחרי הינו אחד מהמטרות המרכזיות בתעופה עבור טרוריסטיים. למרות מידע ספציפי מפורט שהועבר בצינורות מודיעין, המטען שהוסתר במדפסת דיו היה כל כך מתוחכם, שבתחילת האירוע המדפסת "זוכתה" על ידי מומחי החבלה הצבאיים והמשטרתיים וחומר הנפץ לא אותר. פקיד בכיר אמר ל"גרדיאן שהמטען היה "אחד המתוחכמים ביותר שראינו".
עין בלתי מזוינת לא תזהה אותו, קציני חבלה לא זיהו זאת ורוב הסיכויים ששיקוף לא יזהה זאת. מאחר ובשיטת בדיקת המטען קיימות פרצות מרובות, הרי שהדבר משליך על רף הסיכון הנשקף למטוסי נוסעים המשלבים גם הטסת מטענים.
סדרי אבטחה בלתי מספקים בשדות תעופה מסוימים
ישנם בעולם מספר בלתי מבוטל של שדות תעופה קטנים, נחבאים, אזוטריים, בהם עדיין ננקטים צעדי אבטחה מיושנים, שאינם נותנים מענה אפקטיבי למירב האיומים הריאליים לתעופה, כולל איומים משנות השמונים. במדינות אלה בדיקה הביטחונית עדיין מסתמכת על שימוש בגלאי מתכות, המשולבים עם מכונות שיקוף קונבנציונליות (ללא יכולת גילוי אוטומטי של חומרי נפץ).
בדיקה זו מותירה בעידן פיגועי ההתאבדות ופיצוץ מטוסים באוויר פער גדול, העלול להיות מנוצל להחדרת חומרי נפץ, מטעני חבלה ואף כלי נשק שאינם מתכתיים, או בעלי חתימה מתכתית נמוכה, הן על גוף הנוסע והן במטען היד הנלווה אליו.
נוסף על אלה, אפשרויות ההסלקה המגוונות (סוליות נעלים, גוף האדם כולל אזורים אינטימיים, שפורפרות של מוצרים, דפי נפץ בדפנות כפולות, מחשבים ומכשירי אלקטרוניקה וכו') וסוגי נשקים מיוחדים, שחלקם או כולם קרמיים ו"אל מתכתיים" הניתנים לפרוק והסלקה – לא יתגלו במקומות אלה.
בדצמבר 2001 במטוס בואינג 767 של חב' אמריקאן איירליינס (197 נוסעים) בטיסתו מפריז למיאמי אותר נוסע (ריצ'רד ריד), שבסוליות נעליו הוסתר אמל"ח (טריאצטון ו PETN), שעלול היה להפיל את המטוס לו פעל כהלכה – ספק שמתווה פיגוע כזה יאותר גם היום, בשדות תעופה בהם לא נדרשת חליצת נעליים.
בשנת 2004 פוצצו שתי מחבלות צ'צ'ניות שני מטוסים רוסיים באוויר, כאשר על פי הסברה הרווחת כיום בין מומחים, חומרי הנפץ הוחדרו באמצעות הסתרתם בחזיות הנשים - ספק שמתווה פיגוע כזה יאותר גם היום בשדות תעופה שאינם מתקדמים, במידה וייעשה שימוש בהסלקת חומר נפץ מאולתר עם הפעלה אל מתכתית בחזיית נשים.
בדצמבר 2009 לא אותר ניסיון לפוצץ מטוס ובו 253 נוסעים של חברת נורת -ווסט האמריקאית, שעשה דרכו מהולנד לארה"ב. ניסיון פיגוע זה בוצע באמצעות נוסע שבתחתוניו אותר חומר נפץ מאולתר, עם מערכת הפעלה כימית אל מתכתית, שבדיקה שגרתית באמצעות מגלה מתכות לא גילתה אותו אז וספק עם תגלה אותו גם היום בשדות תעופה מסוימים.
פתרון חלקי בהתמודדות אל מול המצב הקיים
רמת איום כה נרחבת (מגה טרור) לתעופה האזרחית כגון מניעת ריסוק מטוס מעל יעד אסטרטגי של מדינה, ומניעת פיצוץ מטוס נוסעים באוויר על נוסעיו מצריך עשייה מסוג אחר.
ישנן מספר מדינות (ארה"ב, רב מדינות אירופה, ישראל, רוסיה, בריטניה, קנדה וכו'), המנסות להתמודד עם רמת האיום הגבוהה באמצעות ביקורות ופיקוח במדינות מוצא הטיסה לשטחן ואינן מסתפקות בעמידה מינימאלית של אותן המדינות בדרישות אמנת שיקגו. מכיוון שכך, אנו עדים להיווצרותו של תהליך שעיקרו מתבטא בקיום פעילויות פיקוח (ע"י מדינות), שנועדו להעריך את יעילות אמצעי האבטחה הננקטים בשדות תעופה מהם יוצאות טיסות לשטחן. פעילות זו נועדה לבחון את רמת האיום והסיכון הנשקפים בכל אחד משדות תעופה אלה לכלי טייס הממריאים למרחבם האווירי, לאתר בהם פערי אבטחה ובמידת הצורך להנחות לגשר על פני פערים אלה.
המדינה שעושה שימוש רחב ביותר ביכולת לדרוש דרישות ביטחון נוספות היא ארה"ב. מזה שנים, ארה"ב מחייבת כל טיסה ישירה לתחומה של חברת תעופה אירופאית, אמריקנית ואחרת, בשורה של דרישות ביטחון מיוחדות וחמורות, המתייחסות לכל תחומי אבטחת התעופה.
סכום
ניתן היה לצפות שבעקבות הפיגועים הגדולים בתעופה העולמית, שאירעו לאחר הפלת מטוס "פן-אמריקן" בדצמבר 1988 מעל סקוטלנד וחטיפת ארבעת המטוסים האמריקאים שרוסקו מעל יעדים אזרחיים בארה"ב בספטמבר 2001, יחולו שינויים דרמטיים בדפוסי המוכנות של כל המדינות, להתמודדות עם איומי הטרור התעופתי.
שינוי זה אכן התרחש ברוב מדינות העולם ואולם בחלק מהמדינות ולמרות ההחמרה המתמשכת ברמת ובחומרת האיומים, אמצעי הביטחון ושיטות הבידוק המקובלות בשדות תעופה מסוימים מפגרים שנות דור ויותר אחר האיומים.
סוף