כישלון מערכי אבטחת התעופה בעולם

 

אחד מניסיונות הפיגוע התעופתי האחרון שדווח, סוכל באוסטרליה בשנת 2018. הוא תוכנן על ידי גורמי דאע"ש וכוון לעבר מטוס חברת התעופה איתיחאד, שאמור היה להתפוצץ על אדמת אוסטרליה. מטען החבלה שתוכנן להפיל את המטוס הוסלק בתוך מטחנת בשר, שהגיעה לאוסטרליה באמצעות נוסע שכלל לא היה מודע למה שנמצא באמתחתו. למרות הצלחה סיכולית זו, ברוב המקרים בעשרות השנים האחרונות, שבהם ניסו מחבלים לחדור את מערכי האבטחה המקובלים, הם הצליחו בכך ולהן מספר דוגמאות.

כשלושה חודשים לאחר אירועי ה-11 בספטמבר עלה לטיסת אמריקן איירליינס הנוסע ריצ'רד ריד, שפעל מטעם ארגון אל-קאעידה. המטוס המריא משדה שארל דה-גול בפריז, כשבנעליו של ריד הוסתר חומר נפץ והוא נתפס כאשר ניסה להפעיל אותו במהלך הטיסה. שנים מאוחר יותר, בדצמבר 2009, אותר נוסע בשם עבדול מוטלב, שפעל גם הוא מטעם אל-קאעידה, בשדה התעופה סחיפהול, אמסטרדם. הנוסע  אמור היה לטוס לדטרויט כשבתחתוניו הוסתר חומר נפץ כימי.

להשלמת התמונה נעדכן, כי מטען נפץ אווירי שאותר באוקטובר 2010 ולא התפוצץ, נשלח מצנעא ועבר בדרכו את דובאי, בון ודוחא.

הפיגועים האוויריים נמשכו גם בשנים שלאחר מכן, ב-2015—2016. כך, למשל, בוצע פיגוע במטוס איירבאס של חברת קוגלימאביה הרוסית, שהמריא ממצרים, משדה התעופה שארם א-שייח', לסנט פטרסבורג, ופיגוע נוסף אירע במטוס חברת Airlines Daallo, שהמריא ממוגדישו, סומליה, לג'יבוטי.

הסתבר שכל הפיגועים האלה התבצעו במתווה של החדרת חומרי נפץ למטוסים והם המחישו באופן חד וברור את חדירות מערכי אבטחת התעופה באותה עת. לאור כל אלה היה ברור, שכדי לסכל את האיום חובה להסתייע בסוגים שונים של אמצעיים טכניים, כדי לאפשר את גילוי האמל"ח ברמה סבירה של ודאות – אמצעים שלא תמיד היו קיימים בכל שדות התעופה בעולם. עד מהרה הסתבר, שהקושי ביישום אמצעי בדיקה אלו נבע מכך, שככל שהבדיקה הייתה יעילה יותר, כך עלו משך הזמן שנדרש לביצועה או שיעור התרעות השווא שנבעו ממנה.  נוסף על כך, מידת הפולשנות והפגיעה בפרטיות הנוסע גדלו.

מצב זה הצריך השקעת משאבי כוח אדם, תשתית מחקר ופיתוח של טכנולוגיות ייחודיות נרחבות, ומטבע הדברים מפעילי שדות תעופה ורגולטורים ניסו להימנע מ"צרה" זו שעלותה בצידה.

היו מספר דילמות שהשפיעו בשעתו על רמת האבטחה בטיסות. הראשונה מבניהן מתמקדת בבדיקת כבודת הנוסעים המיועדת להטענה בתא המטען של מטוס. האיום העיקרי הינו החדרה של מטען חבלה שיוסלק בכּבוּדה עצמה או בחפץ הנמצא בתוכה. במהלך שנות השמונים ניצלו ארגוני הטרור מספר פעמים את כבודת הנוסע שנשלחה לבטן המטוס להחדרת חומרי נפץ. ארגונים אלה פיתחו חומרי נפץ מתוחכמים, המוסלקים באופן שקשה לאתרם באמצעים רגילים.

כתוצאה מכך הושקעו משאבים אדירים ופותחו טכנולוגיות ושיטות סריקה ובדיקה מתקדמות לאיתור חומרי נפץ, המאפשרות גילוי אוטומטי של חומרים אלה. הטכנולוגיות הללו ממוקמת בדרך כלל כחלק ממערך השינוע הנמצא בין מסועי הכבודה, המוליכים את המזוודות לעבר "בטן" המטוס.

במקביל, הסתבר כי הדרישות הבינלאומיות לא חייבו הצטיידות במכשור החדש, כך שבמדינות רבות מכשור מתקדם זה לא היה קיים והשיקוף הקונבנציונלי המקובל הוא שנמצא עדיין בשימוש, למרות מוגבלותו באיתור כל סוגי חומרי הנפץ.

הדילמה השנייה מתייחסת לאזורי התעופה והקדם תעופה המלאים באנשי שירות ומקצוע למיניהם. עובדים רבים, בעיקר אלה המורשים בגישה לאזורים מוגבלים, מהווים פתח לסכנה ביטחונית פוטנציאלית. הם נחשפים אגב תפקידם לנהלים רגישים וישנה סכנה ממשית שבעלי גישה לאזורים מוגבלים, אשר להם כוונות עוינות, עלולים לגבור על מערכי האבטחה השונים ולסייע בהחדרת חומרים אסורים למקומות השמורים בשדות התעופה. בצד כל אלה ניתן בהחלט לומר שקיימת מגמה של ארגוני הטרור למיניהם להסתייע לשם ביצוע פיגוע בתשתית האנושית האוהדת אותם, המועסקת בשדות התעופה ולהלן מספר דוגמאות להמחשה:

אמין טרק היה אחד מחברי קבוצת מזימת טרור אשר התכוונה לפוצץ מטוסים שהיו מיועדים לטוס לארה"ב בקיץ 2006.

הוא עבד כאיש ביטחון בעבור חברת ג'ט אייר וענקית האבטחה G4S בשדה התעופה הית'רו, לונדון. החוקרים טענו כי טרק בן ה-23, ביוכימאי בהשכלתו, מסר מידע לגבי נוהלי האבטחה בשדה התעופה ויעץ לגורמי טרור כיצד ניתן להתגבר על אמצעי האבטחה.

ב-2011 עובד של חברת בריטיש איירווייז, ראג'יב קארים, נמצא אשם בתכנון פעילות טרור. הוא היה מומחה IT (מערכות מידע) אשר השתמש במקום עבודתו על מנת לנסות לסייע בהקמת תשתית למתקפה נגד טיסות לארה"ב. קארים ניסה להחדיר מחבלים לטיסה לארצות הברית, אך לא צלח בניסיונו זה.

בנובמבר 2015, בעקבות מתקפת הטרור בפריז, נודע כי שבעים עובדים המורשים בגישה לאזורים מוגבלים ביטחונית בשדות התעופה של פריז, מופיעים ברשימות חשודים בפעילות טרור או נמצאים בקשר עם פעילי טרור, בעיקר בשל סיבות של הקצנה.

בפברואר 2016 נחשף סרטון שבו נראים עובדים בנמל התעופה של מוגדישו, מוסרים מחשב שבו הוסלק מטען חבלה עבור מחבל מתאבד, אשר פוצץ את מטען הנפץ במהלך טיסת חברת Daallo Airlines, ורק בשל הפעלה מוקדמת מדי של מטען החבלה בגובה נמוך יחסית, לא פוצץ המטוס כולו.

עם השנים גבר האיום הפנימי והחריף, במיוחד עם עלייתו של ארגון דאע"ש והצלחותיו, שאליהן הגיע עקב השתלטותו על שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק. הארגון הצליח בגיוס מספרים גדולים של פעילים ממדינות נוספות, כולל מדינות המערב, כמו צרפת, אנגליה, ובמידה מצומצמת יותר בארה"ב וקנדה, בעיקר בשנים 2006-2013. להצלחת "המדינה האסלאמית" הייתה השפעה עצומה, שהביאה להתרחבות והעמקת תופעת ההקצנה של צעירים ומבוגרים ממוצא מוסלמי ומתאסלמים בארצות המערב.

על רקע התממשות איום "הלוחמים הזרים" החוזרים לארצותיהם במערב, גבר איום "הגורם הפנימי", אשר אפשר להם גישה חוקית לשטחים הביטחוניים המוגבלים בשדה התעופה.

להודות על האמת, גם אם יעברו כל עובדי שדות התעופה בדיקת רקע ביטחונית מסוימת, הרי העובדה שחלקם התחילו כעובדים פשוטים בשדות התעופה לפני שנים רבות, תגביל את יעילות בדיקת הרקע הביטחוני-תעסוקתי של עובדים אלה. לא זו אף זו, בדיקות ביטחוניות, לקראת העסקה, לרבות בדיקות חוזרות במהלך העסקה, נתקלות במגבלות משפטיות, מוסריות ומעשיות, המקשות על ביצוען. להשלמת התמונה יאמר גם שכיום, אין למעשה כל תקן המגדיר את מדדי בדיקות הרקע, איכותן ותכיפותן מעובד חדש או ותיק המועסק באזורים ה"סטריליים" של שדות התעופה.

הדילמה השלישית מתמקדת בהתמודדות עם הסלקת חומר נפץ במטען מסחרי המוטס במטוסי נוסעים. כבר בטיסת סוויס-אייר 330 שהמריאה בשנת 1970 מציריך לתל אביב, התפוצץ מטען שהוטמן בבטן המטוס בחלוף תשע דקות בלבד מרגע ההמראה. הצוות ניסה לסובב את המטוס ולבצע נחיתה בציריך אולם לא הצליח והמטוס התרסק. המטען הוטמן על ידי מחבל פלסטיני בתוך חבילה שהייתה ממוענת לכתובת ישראלית.

כל 47 הנוסעים שהיו במטוס נהרגו. באותו יום אירע אירוע דומה מבחינת סוג המטען, כאשר חבילה ממוענת לכתובת ישראלית התפוצצה לאחר המראה מפרנקפורט, אך הפעם המטוס הצליח לנחות בשלום.

לשם המחשת האיום הנשקף ממטען מסחרי, נציג גם את הכישלון בזיהוי מטען החבלה במטוס UPS שהמריא ב-29 באוקטובר 2010 מצנעא, עבר את דובאי, בון ודוחא. בעקבות ניסיון פיגוע זה היה ברור כבר אז, שמטען מסחרי הוא מהמטרות המרכזיות בתעופה עבור טרוריסטים. למרות מידע ייחודי מפורט שהועבר בצינורות מודיעין, המטען שהוסתר במדפסת דיו היה כל כך מתוחכם, שבתחילת האירוע המדפסת "זוכתה" על ידי מומחי החבלה הצבאיים והמשטרתיים וחומר הנפץ לא אותר. פקיד בכיר אמר ל"גרדיאן" שהמטען היה "אחד המתוחכמים ביותר שראינו". עין בלתי מזוינת לא תזהה אותו, קציני חבלה לא זיהו אותו ורוב הסיכויים ששיקוף לא יכול היה לזהותו. מכאן עולה שמטען מסחרי המוטס במטוסי נוסעים עלול להפוך למטרה מושכת לטרור, במיוחד משום שהשיטות המבוצעות כיום לבדיקת הנוסע וכבודתו, אינן נדרשות במטען מסחרי המוטען לטיסות נוסעים. המשמעות הנובעת מכך – זועקת לשמיים.

מכל האמור לעיל מסתבר, שבעקבות הפיגועים הגדולים בתעופה העולמית, שאירעו לאחר הפלת מטוס פן-אמריקן בדצמבר 1988 מעל סקוטלנד וחטיפת ארבעת המטוסים האמריקאיים שרוסקו מעל יעדים אזרחיים בספטמבר 2001 בארה"ב, חלו שינויים דרמטיים בדפוסי המוכנות של מדינות להתמודדות עם איומי הטרור התעופתי. ואכן, שינויים רבים אלה התחוללו באבטחה האווירית העולמית, וכל נוסע חש בכך ונדרש להמתין בתורים ארוכים לבדיקה הביטחונית, לזרוק בקבוקי משקה, לחלוץ נעליים ועוד כהנה וכהנה גזירות המאריכות את התורים וההמתנה.

גם מאחורי הקלעים, בשדות התעופה, הושקעו סכומי עתק במכונות בדיקה יקרות ובהתאמות של מערכות שינוע המזוודות, כדי לאפשר בדיקה אוטומטית של מאת האחוזים ממזוודות הנוסעים לגילוי חומרי נפץ. כך גם צוידו כל המטוסים בדלתות המגינות על תא הטייס. עם זאת, השינוי בתפיסה התרחש רק בחלקו, למרות ההחמרה המתמשכת ברמת ובחומרת האיומים.

להערכתי העולם נמצא כיום במצב בו עדיין שלטת תפיסת התמימות או ההיתממות הנאיבית באשר ליכולת ההתמודדות המוצלחת עם טרור אווירי. אני מציע אימוץ מבט פסימי יותר, שכן אמצעי הביטחון ושיטות הבידוק המקובלים בשדות תעופה מסוימים, עדיין מפגרים שנות דור ויותר אחר האיומים. אנו חיים בתקופה שבה השאיפה והיכולת לביצוע פיגועים בתעופה האזרחית הולכות וגוברות, במטרה להשיג היקף מרבי של נפגעים – מצב שאמור להביא בעקבותיו להד תקשורתי נרחב, לפגיעה בתחושת מצב הרוח ולפגיעה בכלכלת העולם. כל אלה מביאים לשלוש מסקנות עיקריות:

• אסור להסתמך רק על מודיעין והתרעות, וחיוני שהאבטחה תוביל את המענה לגילוי ומניעה של ניסיונות חבלה.

• חובה לגבש תקן אבטחה בינלאומי שיגדיר לשדות התעופה את כלל הפעילויות הביטחוניות הנדרשות מכל שדה, על מנת לחזק את כושר העמידה בפני טרור תעופתי.

• יש להקים מערכות של שיתופי פעולה בין מדינתיות, לרבות הקמת מרכזי שליטה ובקרה עולמיים, שיאפשרו מתן מענה גלובלי מתואם אל מול איומים בזמן אמת.