Danny Shenar דני שנער
Security Consultant יועץ לענייני ביטחון
20.5.26
ריטואל מסוכן – ישראל שוב מחמיצה הערכות לאיומים
למצער, ישראל חוזרת פעם אחר פעם על דפוס מסוכן של אי הערכות מוקדמת לאיומים ידועים ומוכרים. כך למשל תופעת רחפני הנפץ על יכולות התקיפה המגוונות שלהם, מכה מזה חודשים בחיילי צה"ל השוהים בלבנון. האיום הזה לא נולד אתמול והיה מוכר לכל מי שעסק בנושא, כבר למעלה משש שנים. בשעתו התקיימו דיונים במסגרות הרלוונטיות ואף ניתנו הנחיות להיערך לתופעה ולפתח מענים פוטנציאליים לאיום, אך הדברים לא הבשילו לכדי פתרון מעשי. גם בשדה הקרב שבין רוסיה לאוקראינה לא נפקד מקומם של רחפנים התקפיים אלה, ומזה שנים שתי המדינות עושות בהם שימוש נרחב בשדה הקרב ובהצלחה מרובה – ואולם, הפקת לקחים על ידנו כנראה שלא נעשתה.
נשאלת אפוא השאלה: כיצד מדינה שמתהדרת בחדשנות טכנולוגית וביכולות מודיעין מהטובות בעולם, מוצאת את עצמה שוב ושוב לא מוכנה לאיומים ידועים מראש. פעם נוספת הופתעה ישראל בשדה המערכה ולא פיתחה מענה הולם לרחפני הנפץ. נראה שמדובר בריטואל קבוע, בו ישנם מקרים בהם מזהים את האיום, מבינים את חומרתו, אך דוחים את הפיתוח, ההערכות וההשקעה, עד שהמציאות מכה בנו בפנים.
הדפוס הזה אינו מוגבל לשדה הקרב בלבנון בלבד, הוא משתקף גם בזירה הפנים ארצית, שם ישראל משקיעה מיליארדים בהגנה מפני איומי טרור מסורתיים ומתעלמת משורה של פגיעות חבלה אפשריות, שעלולות לשבש את מהלך החיים התקין במדינה. ההיסטוריה מלמדת שאירועי טרור משמעותיים ואיומים חדשים, אינם מתרחשים בחלל ריק: הם פושטים ולובשים צורה בהתאם למציאות הגיאופוליטית, ועלולים להפוך לסיכונים אסטרטגיים של ממש ולהשפיע על ביטחונה של המדינה ועל חוסנה הלאומי.
בחינה מקצועית מעלה שקיימים שישה סיכונים מרכזיים, המכונים "טרור על" (עתירי נפגעים), שמדירים שינה מעיני מומחי הביטחון למיניהם בישראל והם נחשבים כנקודות תורפה לאומיות. סיכונים אלה, שלא ראוי לפרטם מסיבות מובנות, מהווים נקודות חולשה. לכל אחד מהם ניתן לפתח מענה אפקטיבי באמצעות טכנולוגיות מתקדמות פרואקטיביות - אין פתרונות קסם אך יש פתרונות אפשריים.
הניסיון המבצעי הייחודי בתחום המאבק בטרור, הידע שנצבר והיכולות הטכנולוגיות הקיימות בישראל - כל אלה יכולים להוות עמדת זינוק לפיתוח פתרונות משמעותיים במרחבי סיכון קריטיים אלה ולהקמת שוק גלובלי של מיליארדים – אם רק לא נשב בחיבוק ידיים.
על מנת לסבר את האוזן ולהמחיש את מורכבות ההתמודדות עם אחד האיומים מתוך השישה (המוכר בציבוריות הישראלית מזה שנים), אביא כאן את סוגיית ביטחון ענף התחבורה הציבורית - מפגע בודד נזק עצום. בשנות ה 90 החלו לפקוד את המדינה פיגועי תופת חמורים מצד פלסטיניים מתאבדים, שפגעו באוטובוסי התחבורה הציבורית. הבעיה המרכזית הייתה והינה שלפיגוע באוטובוס נדרש מפגע בודד אחד בלבד כדי לגרום לאסון המוני. הצורך המבצעי לפתרון הבעיה מתמקד באיתור מרחוק של מפגע הנושא חומר נפץ, ברמה סבירה של ודאות, עוד טרם עלה לכלי ההסעה הציבורי. עד כה לא קיים מענה כלשהו לבעיה זו, הגם שחשיבות הנושא ותמימות הדעים הינה שה"איומים" בתחום הם ממשיים ומחייבים פעילות מעשית. ההשלכות הכלכליות ההרסניות של עשרות הפיגועים בתחבורה הציבורית על המשק הישראלי בין השנים 2002-2007, נאמדות בעשרות מיליארדי שקלים. בנוסף לאמון הציבור במערכת התחבורה הציבורית שנפגע וירידה דרסטית בהיקף המשתמשים, תוך יצירת עומסים כבדים על תשתיות חלופיות.
ששת האתגרים שעל הפרק, מייצגים את ליבת האיומים והפערים המשמעותיים ביותר בתחום ביטחון ההמונים. לכל אחד מהם קיים צורך מבצעי ברור ודרישה ישראלית ובינ"ל לפתרונות חדשניים. פערים אלה אינם רק אתגרים בעלמה, אלא גם הזדמנויות כלכליות ליזמי סטארט-אפים ישראלים ואולם איש לא עוסק בהם.
בקרב הציבור בישראל, בתחום טרור הפנים ולאורך גבולות המדינה, קיימת תחושת שווא, שהמערכות מוגנות דיים וקיימת תקווה שפגיעה בם אינה סבירה. ואולם, תקווה היא אינה תכנית עבודה - זוהי אשליית ביטחון במלוא הדרה. מדובר ב"פרצות הקוראות לגנב" וקיים פער בין תחושת הביטחון שהציבור חש בה, לבין המציאות הכל כך בעיתית.
כדי שלא נופתע פעם נוספת בזירה הפנים ארצית – ודוגמאות לכך לא חסרות, ישראל חייבת לעבור ממדיניות תגובה למדיניות חיזוי ומניעה. פיתוח פתרונות לאיומי "טרור על" הוא צורך לאומי. אומנם פיתוחים כאלה כרוכים בעלות, אך ללא צעדים בכיוון - המחיר עלול להיות גבוהה בהרבה.
בניגוד לצה"ל שהיה אחראי להיערכות מוקדמת לאיום הרחפנים, בתחום הפנים ארצי אין היום גוף ממשלתי המרכז את המאמץ לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות להתמודדות עם טרור על. לכן, על גופי הביטחון הרלוונטיים (שב"כ, צה"ל, משטרת ישראל) המשמשים כ"מנחים מקצועיים" (ע"פ חוק) לגורמי הביצוע השונים בארץ, להורות לכפופים להם לעשות שימוש בקהילת המפתחים, החוקרים, חברות הסטארט-אפ והיזמים למיניהם, כדי לקחת חלק בעיצוב פתרונות מעשיים כנגד מעשי טרור אלה הצפויים לנו עדיין.
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך בריטואל המסוכן של הפתעה, הלם ותגובה מאוחרת. האיומים הבאים כבר כאן. השאלה היא האם נבחר להיערך אליהם בזמן - או שנמתין לאסון הבא.
כותב הדברים:
דני (שליין) שנער
לשעבר, מנהל אגף הביטחון, החרום והסייבר במשרד התחבורה.