ואפשר גם אחרת - האסון שנמנע
מתקפת הטרור של ה־11 בספטמבר בארה"ב, שבה קרס לחלוטין מערך אבטחת התעופה האמריקאי, הציבה בפני העולם רף סיכון חדש מפני טרור אווירי. סיכון זה לא פסח גם על ישראל והחשש היה שמטוסי נוסעים הטסים ארצה, עלולים לשמש כפלטפורמה לפיגועים כלפי מטרות איכות בשטח המדינה.
כתוצאה מכך, התקבלה בישראל באוגוסט 2003 החלטת ממשלה, שלפיה משרד התחבורה יישא באחריות לביצוע אבחון ופיקוח על מטוסים אזרחיים המבקשים להיכנס למרחב האווירי של ישראל. מתוקף החלטה זו התקיימה באגף הביטחון של משרד התחבורה, עבודת מטה, שחלק מרכזי ממנה התמקד באישור חברות תעופה ושדות שמהם אמורות היו להמריא טיסות זרות לישראל. המטרה הייתה לוודא שרמת האבטחה בטיסות אלו תהיה הולמת את האיומים, ותמנע אירועי טרור אוויריים קטלניים בדרך לישראל או מעל המדינה - באמצעות מטוסי נוסעים זרים גדושי ישראלים.
בתחילת 2015 ביקשו גורמים מצריים למסד קו תעופה משארם א ־ שייח לנתב"ג, שבו אמורות היו לפעול חברות תעופה מצריות. העיר שארם נשאה עמה מטען כבד של אסונות עבר, ונעשו ניסיונות רבים מצד פרנסיה והשלטון המרכזי להתגבר על הרושם השלילי, שאלה הותירו על ענף התיירות. כך, למשל, ב־2004 המריא משארם מטוס נוסעים של חברת התעופה פלאש איירליינס והתרסק לתוך ים סוף וכל נוסעיו ואנשי הצוות נספו וביולי 2005 התפוצצו בעיר שתי מכוניות תופת וכתוצאה מכך נמנו תשעים הרוגים, בהם תיירים ישראלים.
על רקע מקרים אלה, נקטו המצרים בצעדים כלכליים וביטחוניים רבים, במטרה לשקם, לעודד ולהחיות את התיירות העולמית למקום, ולהפכו שוב למוקד משיכה מהמעלה הראשונה – בכלל זה הגישו גם בקשה לקיום טיסות ישירות לישראל. הוחלט באגף הביטחון כדרך שגרה, לבצע בחינה של אמצעי האבטחה במקום. לבדיקות האלה היו כאמור שני טעמים עיקריים: האחד - למנוע פיצוץ מטוס נוסעים גדוש ישראלים באוויר, והשני - למנוע חטיפה של כלי טיס וריסוקו על נוסעיו מעל יעד אסטרטגי במדינה. מדובר בשני תרחישים שהיווצרותם עלולה לייצר מצב של גיהינום עלי אדמות, לזעזע את שתי המדינות ולהסלים לכלל מצב פוליטי מדיני בינלאומי מסוכן ביותר.
הנחת העבודה הייתה שבחינת שדה התעופה בשארם ואישורו עלולים להיות צעד רגיש ובעייתי, מאחר שבסיני השתולל עדיין טרור של פלגים השייכים לג'יהאד העולמי וסדרי הביטחון המצריים בשדה התעופה בקהיר - לא היו מהמשופרים. הייתה סברה שאם ממצאי הבדיקה לא יאפשרו את אישור הטיסות, המצב עלול להעיב על מערכת היחסים בין שתי המדינות.
ממצאי בחינת השדה הצביעו באופן ברור, כי הגם שנעשו מאמצים לעמוד בתקני האבטחה הבינלאומיים, ללא צעדי ביטחון נוספים ומשלימים, שייתנו מענה לרמת האיום המוגברת, לא ניתן יהיה לאשר טיסות מצריות משדה זה לישראל. זוהו מספר מרכיבים שהדליקו "נורות אדומות". עיקר הבעיה נבעה מאחר ואובחנו תהליכים פרימיטיביים ואמצעים טכנולוגיים מיושנים של בידוק ביטחוני, לרבות בקרה בלתי מקצועית של הנכנסים לאזורים המוגבלים. מכאן גם נבע הקושי הרב בהתמודדות עם "האיום הפנימי" – כלומר מפגע מורשה גישה לאזורים מוגבלים, הנמנה על צוות עובדי השדה.
ההחלטה הייתה שלא לאשר את השדה לטיסות לישראל. הופעלו לחצים להתגמש, לשנות את רוע הגזירה ולאזן בין שיקולים מדיניים, כלכליים וביטחוניים ואולם, האחריות המקצועית הייתה ברורה. מכיוון שכך, לא התפשרנו והתעקשנו על "קוצו של יוד" על ביצוע כל ההנחיות שעלו בביקורת. לא יכולנו להיעתר לבקשות ולניסיונות השכנוע שהופנו, מאחר שהייתה ברורה התוצאה הנוראה העלולה לנבוע מכשל אבטחתי.
מספר חודשים מאוחר יותר התממש החשש. בשעות הבוקר המוקדמות של ה־31 באוקטובר 2015, המריא משדה התעופה שארם א שיח' מטוס איירבאס של חברת התעופה הרוסית מטרוג'ט, בדרכו לסנט פטרסבורג. כשעה לאחר המראתו, בהיותו מעל חצי האי סיני שבמצרים, נעלם המטוס ממסכי המכ"ם ושבריו נמצאו מאוחר יותר. כל 224 הנוסעים ואנשי הצוות נספו.
ככל הידוע, למטוס הוחדר בשארם א שייח' מטען חבלה, על ידי מחבל תומך המדינה האסלאמית, שהייתה לו גישה לשטחים מוגבלים בשדה התעופה. האסון זעזע את כל מי שעסק בסוגיה והדגיש פעם נוספת את חשיבות ביצוע הפיקוח והביקורות על יעילות סדרי האבטחה בשדות תעופה בחו"ל. קיימת השערה שלו אושרו הטיסות משארם ארצה, הן אלה שהיו קרוב לוודאי היעד למפגעים והאסון שהתרחש במטוס הרוסי, עלול היה להתרחש במטוס שהטיס המוני ישראלים מסיני לנתב"ג
מקרה זה הוא דוגמא מובהקת לכך שמערך אבטחת התעופה של אגף הביטחון במשרד התחבורה, סיכל קרוב לוודאי פיגוע טרור אווירי כלפי אזרחי ישראל.
דני (שליין) שנער
בוגר שב"כ, בטמ"ח ואגף המכס והמע"מ. פרש ב 2017 מניהול בן עשרות שנים של אגף הביטחון, החירום והסייבר במשרד התחבורה. ניהל במשך שנים מערכות אבטחה וביטחון מורכבות בארץ ובחו"ל, תוך שיתוף פעולה עם גורמי ביטחון ומודיעין ישראלים וזרים בתחומי התעופה, הספנות והתחבורה הציבורית. כתב והוציא לאור ספר אוטוביוגרפי "בא חשבון". משמש כיום כיועץ לענייני ביטחון וכעמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה.