האיום שאסור להתעלם ממנו - עדכון
דני שנער (שליין)
רקע כללי
לשמחתנו, אנו נמצאים בפתחם של ימים טובים יותר, כאשר שמי התיירות נפתחים, הטיסות לחו"ל מתחדשות, והתייר הישראלי שב ומתרגש לקראת רכישת כרטיסי טיסה כדי לברוח אל הנופש הנכסף. או אז, מתחייב להסב תשומת לב לאיום העלול לפגוש את המוני התיירים הישראלים שימריאו מחו"ל ארצה, באמצעות טיסות של חברות תעופה זרות. מדובר בפוטנציאל לטרור תעופתי, העלול להתרחש עקב פעילות ביטחונית חסרה, השורה עדיין בחלק משדות תעופה משניים פריפריאליים, קטני היקף, המאופיינים בדרך כלל בתנועת נוסעים עונתית.
נתונים מצביעים על כך שפיגועי הטרור של העשור האחרון ברחבי העולם, ממחישים שהאיום על התעופה האזרחית, הוא מהחמורים שישנו וכי הסיכון אינו מוגבל עוד לאזורים המזוהים כ"אזורי טרור", אלא הפך גלובלי לחלוטין.
כך לדוגמא הפיגועים של השנים 2015-2016 במטוס איירבאס הרוסי של חברת קוגלימאביה, שהמריא משארם-א-שייח לסנט פטרסבורג, הפיגוע במטוס חב' AIRLINES DAALLO שהמריא ממוגדישו לג'יבוטי ובמטוס EGYPT AIR בטיסתו מפריז לקהיר. ניסיון הפיגוע התעופתי האחרון שדווח, סוכל באוסטרליה בשנת 2018 (דאעש) וכוון לעבר מטוס חברת התעופה "איתיחאד", שאמור היה להתפוצץ על אדמת אוסטרליה.
בטרנד פיגועי התעופה החלו הארגונים הפלסטינים בסוף שנות השישים, אחריהם הופיע הטרור השיעי בהובלת חיזבאללה והאחרונים שנטלו חלק במתווה פיגועים זה היו ארגוני הג'האד העולמי – אל קאעידה ודאעש. האטרקטיביות התקשורתית של פיגועי אוויר, היא זו המזינה את המוטיבציה של ארגוני הטרור לפגוע בענף התעופה ולא במקרה: פיגוע אווירי מספק לתוקפים את כל מה שהם מחפשים - מספר נפגעים גבוה, פגיעה מוראלית וכלכלית והד תקשורתי עולמי. בעולם שבו הטרור משנה צורה, מתעדכן ומתאים את עצמו במהירות למשתנים השונים, אנו עדים לניצול מתמיד של מגבלות דפוסי האבטחה המקובלים כיום ואין צורך בהרחבה ופרוט יתר בנושא.
אין בידי הכותב ולו בדל של מידע מודיעיני או אחר, ביחס לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת לענף התעופה האזרחית הזרה הטסה לישראל. ואולם, על סמך הערכה, סיכון זה נובע בעיקר משילוב של זמינות מגוון סוגי חומרי הנפץ (צבאיים, מסחריים, מאולתרים), הנמצאים כיום בהישג ידם של ארגוני הטרור הבינ"ל, המיומנות שנרכשה בשימוש בהם ומודעות למגבלות שיטות הבדיקה הנוכחיות הנהוגות בשדות תעופה.
מזה עשרות שנים שלא ארע פיגוע תעופה בעל זיקה לישראל, אבל אסור להתבלבל, זו אינה ערובה לעתיד - השקט הזה עלול להטעות שכן האיום לא נעלם, הוא רק ממתין להזדמנות.
מסתבר גם ששורה ארוכה של פיגועי תעופה בהם נעשו ניסיונות לחדור את מערכי האבטחה בעולם, מובילים למסקנה עגומה ופשוטה – שבמקרים רבים בהם ניסו מחבלים לעקוף את מערכי הביטחון המקובלים בשדות התעופה, הם הצליחו בכך.
האיום האווירי אינו תיאורטי בלבד והוא עלול להתחדד, כאשר המוני בית ישראל יציפו את אתרי הנופש האזוריים, בעיקר במדינות אגן הים התיכון, אשר חלק משדות התעופה שם מאופיינים ברמת אבטחה נמוכה. אין מדובר בחשש מפעילות חבלנית בשדות התעופה בהם קיימים מערכי אבטחה מתקדמים ויעילים, בהם מושקעים מיליארדים באמצעי אבטחה, אלא באותם עשרות רבות של שדות אזוטריים, שם האבטחה עדיין "טיפשה", והפער בין האיום למענה אינו רק טכני - הוא תפיסתי, שמשאיר את גורל הנוסעים בידי המזל.
בעוד שברחבי העולם הטרור מתקדם, הרי שאבטחת הטיסות הזרות הממריאות משדות אלה נשארה מאחור, עקב רגולציה שלא נאכפת ותקציבים בלתי מספקים. באותם שדות אמצעי הביטחון ושיטות הבידוק המקובלות בהם, מפגרים שנות דור ויותר אחר האיומים.
במקומות אלה קיימת תחושה שהמערכת מוגנת וקיימת תקווה שהפיגועים יפסחו עליהם. ואולם, תקווה זו אינה אסטרטגיה - זוהי אשליית ביטחון במלוא הדרה. מדובר ב"פרצה הקוראת לגנב", בעיקר על רקע ההתמודדות הראויה עם האיום הנשקף לתעופה הממריאה משדות התעופה הגדולים המרכזיים ובחברות התעופה הישראליות.
להמחשת הדברים אציג שלושה תחומי אבטחה חסרים:
בדיקות הנוסע וכבודת ידו
מאז ומתמיד נועדו תהליכי הבידוק הביטחוני על גופו של נוסע ובכבודת ידו, בעיקר לאיתור כלי נשק, כדי למנוע חטיפות מטוסים ופחות אם בכלל, לשם גילוי מטעני חבלה המיועדים לפיצוץ מטוס באוויר. כתוצאה מכך, השתרשה מתכונת בדיקה המסתמכת על שימוש בגלאי מתכות, המשולבים עם מכונות שיקוף קונבנציונליות (ללא יכולת גילוי אוטומטי של חומרי נפץ).
בדיקה זו שעדיין נהוגה במספר שדות תעופה קטנים, מותירה בעידן פיגועי ההתאבדות ופיצוץ מטוסים באוויר פער גדול, העלול להיות מנוצל להחדרת חומרי נפץ, לרבות כלי נשק שאינם מתכתיים, או בעלי חתימה מתכתית נמוכה למטוס, הן על גוף הנוסע והן במטען היד הנלווה אליו.
נוסף על אלה, אפשרויות ההסלקה/הסתרה המגוונות (סוליות נעלים, גוף האדם כולל אזורים אינטימיים, שפורפרות של מוצרים, דפי נפץ בדפנות כפולות, מחשבים ומכשירי אלקטרוניקה וכו') וסוגי נשקים מיוחדים, שחלקם או כולם קרמיים ו"אל מתכתיים" הניתנים לפרוק והסלקה - מחייבים הפעלת מספר בלתי מבוטל של שיטות חיפוש ובדיקה מתקדמות, בסיוע סוגים שונים של אמצעיים טכניים, כדי לאפשר את גילוי האמל"ח ברמה סבירה של וודאות - דבר שאינו קיים בשדות האמורים.
הקושי ביישום אמצעי או שיטות בדיקה אלו נובע מכך, שככל שהבדיקה יעילה יותר, כך משך הזמן לביצועה או שיעור התראות השווא הנובעות ממנה, או מידת הפולשנות והפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות הנוסע גדולים יותר - דבר המצריך השקעת משאבי כ"א נרחבים, מהם מנסים מפעילי שדות תעופה אלה להימנע.
כבודה המיועדת להישלח ל"בטן" המטוס
בדיקת כבודת הנוסעים המיועדת להטענה בתא המטען של מטוס, נועדה למנוע פיצוץ מטוס באוויר, באמצעות מטען חבלה שיוסלק בכבודה עצמה או בחפץ הנמצא בתוכה. במהלך שנות ה-80 ניצלו ארגוני הטרור את כבודת הנוסע הנשלחת לבטן המטוס באופן אינטנסיבי להחדרת חומרי נפץ למטוסים, במטרה לחולל פיצוץ בעת שהמטוס באוויר. ארגונים אלה פיתחו חומרי נפץ מתוחכמים, המוסלקים באופן שקשה לאתרם באמצעים קונבנציונליים.
כתוצאה מכך פותחה טכנולוגיה ושיטת סריקה ובדיקה מתקדמים לאיתור חומרי נפץ' המאפשרת גילוי אוטומטי של חומרים אלה. טכנולוגיה זו, ממוקמת בדרך כלל כחלק ממערך השיקוף הנמצא בין מסועי הכבודה, המוליכים את המזוודות לעבר "בטן" המטוס.
בשדות הרלוונטיים, לא רק שלא קיים שימוש במכשור מתקדם ומשלים, אלא שהשיקוף הקונבנציונלי הוא זה שנמצא עדיין בשימוש, למרות מוגבלותו באיתור כל סוגי חומרי נפץ.
מהימנות מורשה גישה לאזורים מוגבלים – הסוס הטרויאני
אמין טרק היה אחד מחברי קבוצת מזימת הטרור אשר התכוונו לפוצץ מטוסים שהיו מיועדים לטוס לארה"ב בקיץ 2006. הוא עבד כאיש בטחון בעבור חברת ג'ט אייר ו- G4S בשדה התעופה הית'רו. החוקרים טענו כי טרק בן ה-23 אשר למד ביוכימיה, מסר מידע לגבי נוהלי האבטחה בשדה התעופה ויעץ לגורמי טרור, כיצד ניתן להתגבר על אמצעי האבטחה.
בשנת 2011 עובד של חברת בריטיש אייר, ראג'יד קרים, נמצא אשם בתכנון פעילות טרור. הוא היה מומחה IT (מערכות מידע) אשר השתמש במקום עבודתו, על מנת לנסות ולסייע בהקמת תשתית למתקפה כנגד טיסות לארה"ב.
גם הפיגוע במטוס איירבאס הרוסי של חברת קוגלימאביה, שהמריא בפברואר 2016 ממצרים (שארם-א-שייח) לרוסיה (סנט פטרסבורג), הופל ע"פ הדעה הרווחת בקרב אנשי מקצוע, בסיוע עובדי שדה התעופה המקומי של שארם-א- שיח.
בפברואר 2016 נחשף סרטון, בו נראים עובדים בנמל התעופה של מוגדישו, מוסרים מחשב שבו הוסלק מטען חבלה למחבל מתאבד, אשר פוצץ את מטען הנפץ במהלך טיסת חב' AIRLINES DAALLO ורק בשל הפעלה מוקדמת מדי של מטען החבלה בגובה נמוך יחסית, לא גרם לפיצוץ המטוס כולו.
בנובמבר 2015 בעקבות מתקפת הטרור בפאריז, נודע כי 70 עובדים המורשים בגישה לאזורים מוגבלים ביטחונית בשדות התעופה של פריז, מופיעים ברשימות חשודים בפעילות טרור או קשר לפעילי טרור, בעיקר בשל סיבות של ראדיקליות.
כך, ה"איום הפנימי" הינו נקודת תורפה משמעותית. בהתחשב ביכולות של עובד המורשה בגישה לאזורים מוגבלים, די בעובד רדיקאלי אחד, כדי לעקוף את כל מערך האבטחה ולסייע בהחדרת חומרים אסורים לאזורים מוגבלים. גם עם יעברו כל עובדי שדות התעופה בדיקת רקע ביטחונית מסוימת, הרי שהגדילה וההתרחבות של אנשים וקבוצות קטנות של קיצונים שהתפתחו מבית, שחלקם התחילו כעובדים פשוטים בשדות התעופה, מגבילה את האפקטיביות של בדיקת הרקע הביטחוני תעסוקתי של עובדים אלה.
לא זו אף זו, ביצוען של בדיקות ביטחונית לקראת/בטרם העסקה, לרבות בדיקות חוזרות במהלך העסקה נתקלות במגבלות משפטיות, אתיות ומעשיות, המקשות על ביצוען וכיום אין למעשה כל תקן המגדיר את מדדי בדיקות הרקע, איכותם ותכיפותם הנדרשים מעובד חדש או וותיק המועסק באזורים ה"סטריליים" של שדות התעופה. תופעה זו (האיום הפנימי) קיימת אומנם גם בשדות התעופה הגדולים ואולם היא מתאפשרת ביתר שאת בשדות נידחים אליהן מכוון המאמר.
מה עם כן ראוי להיעשות?
מכיוון שהמוני הנופשים הישראלים, תלויים בשדות אלה במערכות אבטחה מקומיות, מתבקש מגורמי הביטחון הישראלים לאכוף סדרי אבטחה מספקים, גם בשדות התעופה הקטנים מהם ממריאות טיסות זרות לישראל. פעילות זו הינה בהסתמך על חוקי ביטחון התעופה הישראליים ובעיקר "חוק הטייס" (ביטחון בתעופה האזרחית), ואמנת התעופה הבינ"ל של ICAO (אמנת שיקגו - פרק 17).
מודל הפעולה המומלץ חייב להיות אקטיבי ולהעריך את יעילות אמצעי האבטחה ואת רמת האיום והסיכון הנשקפים, בכל אחד משדות התעופה מהם ממריאות טיסות זרות למרחב האווירי הישראלי. במידה ויאותרו פערי אבטחה חובה להנחות לגשר על פני פערים אלה. פעילות זו אינה פשוטה דיפלומטית - אך חיונית ביטחונית. ישראל חייבת לעמוד על כך שכלי טייס הנכנסים למרחב האווירי שלה, יעמדו על סטנדרטים ביטחוניים מחייבים - ללא יוצא מהכלל.
הבחירה לצמצם התכנות מצב של גיהינום עלי אדמות, ולמנוע אסון רב נפגעים תעופתי בקנה מידה לאומי, בישראליים הטסים ארצה בטיסות זרות הממריאות משדות תעופה עונתיים, נמצאת בידי ישראל והאחריות הזו מוטלת על גורמי הביטחון הרלוונטיים שעוסקים בתחום. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתנהל בתקווה שדבר לא יקרה ולכן חובה כבר היום, להעירך לאכוף את תקני האבטחה הנהוגים בשדות התעופה הגדולים, גם בשדות האזוריים ויפה שעה אחת קודם.
יצוין כי המטה ללוט"ר מתייחס במסגרת "אזהרות המסע" שהוא מפיץ לציבור הרחב בהקשרי ביטחון טיסות, רק באופן משלים להנחיות משרד התחבורה או רשות התעופה האזרחית. פעילותו הברוכה בתחום ניכרת במיוחד כאשר קיים איום קונקרטי, או סיכון ביטחוני מוחשי/ממשי לישראלים השוהים בחו"ל. בלי כל קשר לכך, ערנות אישית לסובב אותנו בשדות התעופה מהם אנו שבים ארצה והפניית תשומת לב של גורמי ביטחון מקומיים לאובייקטים חריגים או פעילות חשודה, תהיה תמיד רק לברכה.
שתהיה לכולם חופשה נעימה ובטוחה.
דני (שליין) שנער
בוגר שב"כ, בטמ"ח ואגף המכס והמע"מ. פרש ב 2017 מניהול בן עשרות שנים של אגף הביטחון, החירום והסייבר במשרד התחבורה. ניהל במשך שנים מערכות אבטחה וביטחון מורכבות בארץ ובחו"ל, תוך שיתוף פעולה עם גורמי ביטחון ומודיעין ישראלים וזרים בתחומי התעופה, הספנות והתחבורה הציבורית. כתב והוציא לאור ספר אוטוביוגרפי "בא חשבון". משמש כיום כיועץ לענייני ביטחון וכעמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה.